העתיד של שיווק מבוסס AI הוא לולאה אחת, לא כלי אחד

רוב הכסף ורוב תשומת הלב בשיווק מבוסס AI הלכו ליצירה. זה היה נכון: יצירה הייתה הדבר הקשה והיקר ביותר, והשיפור היה באמת מדהים. מודל שמייצר סרטון מוצר קוהרנטי של שלושים שניות מקישור היה מדע בדיוני לפני שלוש שנים.

אבל היצירה כמעט פתורה עבור המקרה שחשוב כאן. הערך השולי של רינדור קצת יותר טוב הוא קטן כשלאותו עסק יש תשעה סרטונים גמורים שלא פורסמו. החזית עברה לחצי הלא זוהר של הלולאה, ושם יוכרעו השנים הקרובות.

ארבעה שלבים, ומי מהם עדיין ידני

• יצירה — אוטומטית ברובה. איכות המודל כבר לא האילוץ עבור רוב הפרסום של עסקים קטנים.
• הפצה — אוטומטית בחלקה. תזמון קיים; ההחלטה מה לפרסם, איפה, ומתי לרענן היא עדיין בעיקר בן אדם.
• מענה — כמעט לא אוטומטי, ובעיקר לא טוב. בוטים שלא יודעים להעביר לנציג לימדו דור שלם של לקוחות להקליד ״נציג״ מיד.
• למידה — כמעט לגמרי ידנית אצל עסקים קטנים. איזה קריאייטיב הביא איזו מכירה היא שאלה שרובם פשוט לא יכולים לענות עליה.

שימו לב שהשלב האוטומטי הוא זה שהיה קשה, והשלבים הידניים הם אלה שהם רק מייגעים. זו הצורה הרגילה של טכנולוגיה מוקדמת: היא אוכלת קודם את העבודה הקשה אינטלקטואלית ומשאירה את התיאום לאחר כך, כי תיאום דורש מהמערכת להחזיק מצב לאורך זמן — וזו בעיה מוצרית, לא בעיה של מודל.

מה ״לולאה אחת״ אומר בפועל

לולאה, לא צינור. צינור נגמר כשהמודעה באוויר. לולאה נגמרת כשמה שקרה למודעה משנה מה נוצר אחר כך — ואז לא נגמרת.

אצל עסק קטן זה נראה כך: המערכת קוראת את עמוד המוצר, מייצרת שלוש זוויות קריאייטיב, מפרסמת אותן לפי לוח זמנים, שמה תקציב מאחורי זו שמחזיקה קשב, עונה לשאלות שחוזרות בוואטסאפ, מעבירה אליכם את השיחות עם כוונת קנייה, ומשתמשת בשאלות שנשאלו כדי לכתוב את שלוש הזוויות הבאות. אף אחד לא מייצא כלום.

השאלה המעניינת בשיווק מבוסס AI כבר אינה ״האם זה יודע לכתוב את המודעה?״ אלא ״האם מה שענה ללקוח מספר למה שכותב את המודעות מה הוא שמע?״

למה שלב המענה הוא זה שכדאי לעקוב אחריו

המענה הוא המקום שבו הלולאה נשברת כיום, והוא גם המקום עם האות הכי עשיר. לקוח ששולח לכם הודעה סיפר לכם במשפט אחד יותר משבוע של אנליטיקס: מה הוא רצה, מה בלבל אותו, מה כמעט מנע ממנו לקנות. היום המשפט הזה נוחת בוואטסאפ בטלפון של מישהו ומת שם.

לכן בנינו את ההודעות בתוך המוצר במקום להתחבר אליהן. לא כי העולם צריך עוד וידג׳ט צ׳אט — הוא לא — אלא כי השיחה היא ערוץ המשוב, וערוץ משוב שגר בבסיס נתונים של חברה אחרת אינו ערוץ משוב.

יש לזה גם חובה שאנחנו לוקחים ברצינות. תשובה אוטומטית ראשונה היא בסדר כשהיא מהירה, כנה לגבי היותה אוטומטית, ובמרחק הודעה אחת מבן אדם. היא לא בסדר כשהיא מבוך. לכל שיחה אוטומטית ש-Letstok מריצה יש מסלול העברה שהלקוח מגיע אליו בבקשה אחת, במילים שלו, בשפה שלו.

שלוש תחזיות שאנחנו מוכנים לטעות בהן

• בחירת המודל תפסיק להיות טיעון מכירה. תוך שנה־שנתיים, איזה מודל וידאו ייצר את המודעה שלכם יעניין קונים בערך כמו איזה קודק המצלמה שלהם משתמשת בו. מוצרים יבדילו את עצמם בלולאה, לא ברינדור.
• הודעות יהפכו לערוץ הראשון כברירת מחדל בשיווק לעסקים קטנים ברוב העולם מחוץ לארה״ב, כי שם הלקוחות האלה כבר נמצאים. האימייל שומר את התיעוד; השיחה קורית בוואטסאפ.
• ייחוס ייפתר מהצד. עסקים קטנים לא יאמצו ייחוס רב־נגיעה כמו שצריך. הם יקבלו את אותה תועלת בטעות, כי המערכת שייצרה את המודעה היא גם זו שענתה לקונה, והיא פשוט יכולה לזכור.

אם השלישית מתקיימת, היא הגדולה מבין השלוש. ייחוס היה זכות של אנטרפרייז במשך עשרים שנה, לא כי עסקים קטנים לא צריכים אותו אלא כי להתקין אותו עולה יותר קשב ממה שיש להם. ריכוז הופך אותו לתופעת לוואי. זה הטיעון החזק ביותר למקום אחד שאנחנו מכירים, ואין לו שום קשר לנוחות.